<h1>המנהיג הלכ' הלל</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדות', ששעיר ראש חודש היה מכפר על ישרא' על טומאת מקדש וקדשיו כדאמ' בשבועות [ט' ע"א] מה נשתנה שעיר שלראש חודש שנ' בו לחטאת ליי', אמ' הקב"ה הביאו קרבן כפרה ליי' על שמעטתי את הירח, וזהו שכתו' בפרש' ביום השמיני ואת שעיר החטאת וגומ', ואותה נתן לכם לשאת את עון המקדש וגומ'. ושם נעשה לפניך, ואל תתמה לומ' מאין יספיקננו לנו בהמות להקרי' כל הקרבנות שנחסרו מחרבן הבית עד עמוד כהן לאורים ותומים שהרי הכתו' מבשרנו כל צאן קדר יקבצו לך וגומ', ובקרבנו' נדבה, אבל בקרבנות חובה עבר יומו בטל קורבנו, דכתי' עולת שבת בשבתו, ולא עולת חול בשבת ולא עולת שבת זו בשבת אחרת. אב"ן.
<h2>דף כא:</h2>
ואומ' קדיש ומוציאין ס"ת וקורי' בפנחס בפרשת תמידין ומוספי ר"ח, וקורי' ד' בכל יום שיש בו מוסף כדאמ' במגי' כל יומא דטפי מחבריה טפי ליה חד גברא, ר"ח דאית ביה מוסף ד' גברי וחולו שלמועד ד' גברי, וי"ט דאסור מלאכה חמשא, יום הכפורי' שאסור כרת ששה, שבת דאסור סקילה שבעה וקורי' בפרש' צו ג', ואמצעי דולג שאין בו אלא ח' פסוקי', וחוזר וקורא ואמרת להם, ואחרון אינו דולג גזירה משום היוצאין שיאמרו שלא יקרא האחרון אלא שני פסוקי', והקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקי'. ובירושלמי ובמסכ' סופרי', האחרון דולג, דנכנסין שכיחי יוצאין לא שכיחי, ויש לחוש ולגזור יותר בעבור הנכנסי' ולא בעבו' היוצאי', וישר. אך מנהג העולם כתלמוד בבלי. אב"ן. וראיתי מקומות שמדלגי' וביום השבת שסוברי' שבר"ח אין לו מקום לפרשה זו, ולא יתכן לדלג דהא אין משיירין בפרש' פחות מג' פסוקי', ואין לחוש אם קוראה השלישי כקורא בתורה והוא לא עליה לבדה. אב"ן. [והטעם משום דסדר התמידין והמוספין הוא מונה לשבת ולחול וכדאמרי' גבי הבדלה משבת ליום טוב ובמוצאי יום טוב לחול דסדר הבדלות הוא מונה, ועוד דהא קימא לן דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ואע"פ שאין זה באותה פרשה דמיא קצת להא, ועוד דאמרי' במסכת יומא [ע' ע"א] גבי ובעשור שבחומש הפקודים וליתי ספר תורה אחרינא וליקרי ביה, וי"א משום פגמו של ראשון הם הכי נמי איכא בהם פגם, ועוד דבעל כרחין אית לן למקרי לפרשתא דשבת לפי התלמוד דקא מבעיא לן במגלה פרשת ראש חדש כיצד קורין אותה צו את בני ישראל דהויין תמניא פסוקי היכי ליעביד וכו'].
<h2>דף כב:</h2>
במכילת' בפלוגתיה דר' יאשיה ור' יונתן, ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לר"ח שאינו נקר' מקרא קודש תאמר בחולו שלמועד שנקר' מקרא קודש. והואיל וקרוי מקרא קודש דין הוא שיהא אסור בעשיית מלאכה. ועוד תנן [מגילה כ"ב ע"ב] זה הכלל בכל יום שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף כגון תענית צבור וט' באב קורין ג', ושאין בו ביטול מלאכה לעם ויש בו קרבן מוסף כגון ראשי חודשי' וחולו שלמועד קורין ד'. למדנו מאלה שר"ח מותר בעשיית מלאכה. אב"ן. ומה שנהגו הנשים שאינן עושות מלאכה אינו אלא בתורת מנהג כדאמ' בירוש' דפ' מקום שנהגו, כל הדברים תלו אותן במנהג נשייא דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, ודלא למעבד מלאכה באפוקי שבתא עד (דמתעני) [דתתפני] סידרא מנהגא, ודלא למעבד עד דתתפני תעניתא מנהגא. ודאמרי' בר"ה [כ"ג ע"א] נעביד משואות אמלא ולא נעביד אחסר, ומשנינן משום ביטול מלאכה לעם שני ימים מנשים ר"ל שהם עם בפני עצמן. ומצאתי טעם למנהג בפרקי דר' אליעזר, ויאמר להם אהרן פרקו נזמי, ושמעו הנשים ולא רצו לתת נזמיהן לבעליהן, ואמרו להם אתם רוצין לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן להן הקב"ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ולעולם הבא שהן עתידות להתחדש בראשי חדשי'. ועוד מצא' על שלא רצו להביא נזמיהן לעגל והביאו נדבתן למלאכת המשכן בזריזות שנ' ויבואו האנשי' על הנשי', והוקם המשכן בא' בניסן נתן להם הקב"ה שכרן לעשות י"ט בר"ח ניסן ובשאר ראשי חדשי'. אב"ן.
